נוער ערבי ... ללא טיפול 

נוער ערבי ... ללא טיפול
עומר אמין מסאלחה
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הערבים בישראל מהווים כ-1,498,000 בני אדם, או 20.3% מכלל אוכלוסיית ישראל (2008). נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כוללים תחת הגדרה זו גם את: ( 250,000 הערבים ממזרח ירושלים, ו-19,000 התושבים הדרוזים ברמת הגולן אשר בעלי מעמד של "תושב קבע" ואינם מחזיקים באזרחות ישראלית).האזרחים הערבים במדינת ישראל מהווים כ-15% מכלל אוכלוסיית ישראל. כמו כן, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 83% מתוכם הם מוסלמים, 12% נוצרים ו-5% דרוזים. ריכוזי האוכלוסייה העיקריים של ערביי ישראל הם בגליל , באזור המשולש ובכפרים הבדואים בצפון הנגב. העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל היא נצרת בה חיים 66,300 תושבים (2008), השנייה היא אום אל-פחם בה חיים 44,400 תושבים (2008) השלישית היא רהט בה חיים 43,700 תושבים (2008) והרביעית היא טייבה בה חיים 35,500 תושבים (2008).
אוכלוסיית בני הנוער ערבים בישראל בין הגילאים 12 עד 18 שנה,מהווה אחוז משמעותי, בחברה הערבית בישראל: בשנת 2007 היא מנתה כמעט 219 אלף נפש, שהם כ 15 אחוזים מכלל האוכלוסייה הערבית. שיעור זה גבוה מן המקביל של בני הנוער באוכלוסייה היהודית (כמעט 11 אחוזים). בני הנוער הערבים מהווים יותר מרבע מכלל בני נוער בישראל.
תמונת המצב בקרב בני הנוער הערבים בתחומים מרכזיים כגון חינוך ורווחה אינה מעודדת. שיעור הנשירה של תלמידי תיכון ערבים כפול מזה שבקרב לתלמידי תיכון יהודים ומרבית היישובים ברשימה הארצית של מוקדי הנשירה הם יישובים ערביים. תחולת העוני בקרב ילדים ובני נוער ערבים עלתה במידה ניכרת בשנים האחרונות והגיעה בשנת 2006 כדי 67 אחוזים. שיעור זה גבוה כמעט פי שלושה מהשיעור המקביל בקרב ילדים ובני נוער יהודים. הפער הגדול ברמת ההישגים בין תלמידים יהודים וערבים, בא לידי ביטוי עם פרסום תוצאות הבגרות לשנת 2008 . אחוז הזכאים היהודים הסתכם ב-59.74% ובישוב הערבי 31.94% כאשר הפער בין שני המגזרים לטובת היהודים הסתכם ב-27.8% , מספר התלמידים הערבים אשר ניגשו לבחינות הבגרות בשנת 2008, היה 17480 תלמידים, מסך 18838 הלומדים בתיכון וניגשו לבגרויות, מספר הזכאים לתעודה בשנת 2008 היה 7837 תלמידים דבר הממחיש את הפער העצום באחוז הזכאים לבגרות במערכת החינוך הערבי לבין החינוך היהודי בישראל, ועוד יותר מכך הנסיגה ברמת זכאי הבגרות בישוב הערבי, בשנת 2008 לעומת 2007.
יש לציין שבשנת 2004 היה אחוז הזכאים בישוב הערבי 40% לעומת 2008 שירדה ל-31.94%.
לאור כל אלה עולה שורה של שאלות: כיצד משפיעים נתונים אלה על דפוסי התנהגויות סיכון (כגון עישון, צריכת סמים, צריכת אלכוהול מקרי אלימות) בקרב בני נוער ערבים? האם דפוסים אלה שונים מאלה של כלל אוכלוסיית בני הנוער בישראל? מהם הגורמים המשפיעים על גיבוש תפיסת עולמם הפוליטית של בני הנוער הערבים בישראל? כיצד מתמודדים בני נוער אלה, המשתייכים ברובם לחברה מסורתית, עם תהליכי שינוי ומודרניזציה? כיצד הם מושפעים מן המפגש עם החברה היהודית בכלל ועם בני נוער יהודים בפרט? מהו דפוס היחסים בין בני נוער ערבים להוריהם בתוך חוג המשפחה וכיצד הם נוהגים לבלות את שעות הפנאי שלהם? הקובץ דן בהרחבה בסוגיות אלה ואחרות הנוגעות לבני הנוער הערבים בישראל.
ממחקר בנושא הפשיעה בישראל שנערך בין השנים 1980 עד 2005, והתבסס על נתונים רשמיים של הממשלה. עולה כי שעורי הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית גבוהים משעורי הפשיעה בקרב האוכלוסייה היהודית, ובאים לידי ביטוי בצורה מוגברת ברישום הפלילי משטרתי וכי בין השנים 1990 עד 2005 היה יותר ממחצית התיקים שנפתחו במשטרה שייכים לערבים. יש לציין שרישום פלילי עשוי להיזקף לחובתו של אדם גם בעיכוב בתחנת המשטרה שמסתיים בלא כלום: די בכך שנפתח נגד אדם תיק פלילי והוחלט לסגור את התיק מ"חוסר ראיות" או מ"היעדר עניין לציבור" כדי שהמסוף המשטרתי יפלוט "גיליון רישום פלילי" המתעד זאת. מחיקה של רישום פלילי מתבצעת רק במקרה שבו התיק שנפתח נגד חשוד נסגר מחמת חוסר אשמה. מהמחקר עולה כי בין 55% ל-60% אחוז מהתיקים שנפתחו בתקופה שבה מתמקד המחקר הם תיקים שנפתחו נגד אזרחים ערבים. עוד עולה במחקר כי שיעור התיקים הפליליים בקרב האוכלוסייה הערבית מגיע לעתים לפי שניים או שלושה משיעור התיקים שנפתחים לאזרחים יהודים. לפי הנתונים שהציג פרופ' רטנר בכנס, שיעור המעורבים ב"עבירות נגד גוף" שכוללות עבירות של תקיפה, חבלה ותקיפה בנסיבות מחמירות, גבוה יותר בקרב האוכלוסייה הערבית מאשר באוכלוסייה היהודית.
לדברי פרופסור רטנר, תחום מדאיג יותר הוא העבריינות בקרב קטינים בגילאי 12עד 18: שיעור העבריינות בתחום זה בחברה הערבית גבוה אף יותר, והפער בין רישום פלילי לעבריינים ערבים ויהודים נוסק ללמעלה מפי ארבע. פרופ' רטנר אמר בכנס כי אל מול הנתונים יש לשאול האם מקורם בתופעה ששורשיה בתרבות אלימה יותר, או שמא מדובר בהתנהגויות שנובעות מעוני וממצוקה, ששיעוריהם בחברה הערבית גבוהים יותר מאשר בחברה היהודית.
במחקר עולמי שפורסם בשנת 2007, בנושא בריאות הנפש, נמצא כי האוכלוסייה הערבית בישראל סובלת מדיכאון וחרדה בהשוואה לאוכלוסיית היהודים במדינה, המחקר נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב וממשרד הבריאות בירושלים. עורכי המחקר הם: עליאן אלקרינאווי מאוניברסיטת בן גוריון, נביל ג'אריסי, דפנה לוינסון, אניקה יפרח, יעקב פולאקביץ' ויצחק לבב ממשרד הבריאות בירושלים.במסגרת המחקר נבחנו שכיחויות מצבי חרדה ודיכאון ומצוקה רגשית בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת האוכלוסיה היהודית, וכן אופי השימוש שלהם בשירותים הפסיכיאטריים.
מחקר זה הוא חלק מתוך מחקר עולמי של ארגון הבריאות העולמי (WHO) שבחן את מצב בריאות הנפש העולמי. הסקר בוצע בקרב 5,000 נחקרים שנשאלו על משתנים סוציו-דמוגראפיים ודפוסי שימוש במוסדות לבריאות הנפש ואחרים. לצורך הערכת רמת המצוקה הנפשית. ממצאי המחקר גילו בין היתר כי לעומת היהודים, נמצאו בקרב הערבים הישראלים יותר בעיות נפשיות כגון חרדה ודיכאון, רמות המצוקה הרגשית היו גבוהות יותר והנחקרים העריכו את מוסדות בריאות הנפש שלהם כפחות טובים מאלו של היהודים.
עוד עולה מהמחקר כי האזרחים הערבים מבקשים לטפל באמצעות גורם פסיכיאטרי מוסמך רק כשהבעיה יוצרת מצוקה רגשית גבוהה, כאשר שירותי בריאות הנפש הפורמאליים לא נמצאו כמקור טיפולי אליו יפנו בעת הצורך. מסקנות המחקר מקשרות בין לחץ חברתי הפוקד את המיעוט הערבי בארץ ויוצר אצלם את רמת המצוקה הרגשית הגבוהה ובין ההערכה העצמית הנמוכה יחסית, בנושא מצב בריאות הנפש. לגבי הפער בין שתי הקבוצות בהקשר לבקשת סיוע נפשי ופסיכיאטרי, החוקרים מעריכים כי יתכן שהקשר נובע מזמינות נמוכה יחסית של שירותים אלו, וכן מאופייה של התרבות הערבית, שאינה מעודדת פתיחות בנושא, והסטיגמה המשויכת לנושא בעיות נפשיות בחברה הערבית, לעומת התרבות הישראלית.
דו"ח שפרסם מרכז "אדווה" לחקר החברה הישראלים מעיד כי בזמן שמצבה הכלכלי של האוכלוסייה בישראל משתפר וגם שוק העבודה נראה יציב יותר, הופך מצבו של המיעוט הערבי גרוע יותר משנה לשנה. "כבר די ברור שהצמיחה מיטיבה רק עם חלקים במשק, אבל אין ספק שהאוכלוסייה הערבית מקופחת בצורה חריגה", הודה הבוקר מחבר הדוח, שלמה סבירסקי. מרכז "אדווה" מצביע על שיעור גבוה של מובטלים בקרב הערבים אזרחי ישראל לעומת האזרחים היהודים. בעוד שמספר המובטלים באוכלוסייה הכללית בישראל ירד מ-279.8 אלף ל-211.8 אלף בין השנים 2003 ל-2007, מראה הדוח שמספר המובטלים בקרב האוכלוסייה הערבית דווקא עלה - מ-34.1 אלף ללא פחות מ-38.3 אלף.
נתון נוסף שעולה מהדוח מעיד על הייאוש העמוק שאופף את מחוסרי התעסוקה בקרב האוכלוסייה הערבית. על פי הדוח, שיעור ה"מתייאשים" מחיפוש עבודה באוכלוסייה הערבית גבוה באופן משמעותי מזה שבקרב האוכלוסייה היהודית. "חלק משוק העבודה סגור בפני האוכלוסייה הערבית, אין אזורי תעשייה ביישובים הערביים ואין השקעה ביצירת מקומות עבודה", אמר סבירסקי.
אני תושב כפר דבוריה המונה כעשרת אלפי תושבים. דבוריה נחשב לכפר במצב חברתי- כלכלי בינוני מכל הבחינות, בכפר מתפקדת מועצה מקומית קרואה, עם כל המחלקות הקיימות בכל רשות מקומית, ישנם שלושה בתי ספר יסודיים, חטיבת ביניים ושני תיכוניים. בישוב ישנו מתנ"ס ומגרש כדורגל.
בדבוריה אין איזור תעשייה ולא קיים אפילו מפעל אחד, מרביתם של תושבי דבוריה מתפרנסים מעבודות שכירות, במסגרת הישוב ובמפעלים בסביבה.
יותר ממחצית אוכלוסיית הישוב מתחת לגיל 18 , למרבית אוכלוסיה זו אין שום מסגרת מסודרת מעבר ללימודים הפורמאליים בבתי הספר, בשנים האחרונות מתפתחת בכפר תרבות נוער הכיכרות, עם רדת החשיכה עשרות צעירים מתאספים בכניסה לישוב ומבלים עד שעות הבקר... וזה הרציפט לנוער בסיכון.

מקורות
אבו עסבה, ח. (1998). ילדים ובני נוער ערבים בישראל - ממצב קיים לקראת סדר יום עתידי : סקירות ודיונים מתוך סדנה בהשתתפות חוקרים, מומחים מהשדה ואנשי מדיניות. ג'וינט ישראל, מכון ברוקדייל.

אלקרינאוי, ע. (1999). טיפול נפשי רגיש תרבות בחברה הערבית. מתוך קלייר, ר. (עורך), להיות שונה בישראל. תל-אביב, רמות.

אריה רטנר וגדעון פישמן, "צדק לכל? יהודים וערבים במערכת המשפט בישראל". המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה, אוניברסיטת חיפה.